<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ל"ד</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שלא יראה חמץ בפסח דכתיב (שמות י"ג) לא יראה לך חמץ שבעת ימים. פי' שלו. אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או של גוי או שבטלו אינו עובר. ופר"ת דדוקא בעיניה אבל ע"י תערובות אינו עוברא) בלאו. דדוקא לענין אכילה אתרבאי תערובות ולא לענין בל יראה. וה"ה לחמץ נוקשהב). ואם עבר והשהה את חמצו עד אחר הפסח אסור אפי' בהנאה. אבל ע"י תערובות אם עבר עליו הפסח מותר בהנא' לכ"ע, ואף על גב דהשהה אותו באיסור כדפי' בהלכות גדולות. ואם קבל חמץ מן הגוים בפקדון וקבל אחריות עובר עליו, לא קבל עליו אחריות מותר להשהותוג). ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו הרהינו אצלו עובר. ואם אמר לו קני מעכשיו אינו עובר. וישראל שהלוה את נכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר עליו. משום ר' מאיר אמרו עובר. וישראל שהפקי' ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ד' שעות, מכאן ואילך מוכרו לגוים. וכל חמץ שעבר עליו הפסח אסו' בהנאה ושלא עבר מות' בהנא'. וחנות של ישראל ומלאי של ישראלד) ופועלי' גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם אסורה). חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר. [סמ"ק סימן ל"ד]. א) ש"ע סי' תמ"ב פסק דעוב'. ב) ויש שרוצים לומר לפי פר"ת שמותר לשהותו לכתחילה מיהו בתוס' משמע דאסור שאינם תופסי' שיטה זו עיקר. מההיא דשאור ישרף. וגם בירושלמי קאמר חד בר נש אפקיד גרב' דכותח' בהדי רב חייא בר אשי אתי לקמי' דרב א"ל מוכרן על פי ב"ד בשע' ביעו' אלמ' בין חמץ נוקשא בין חמץ ע"י תערובת אסו' לשהותו ואפילו אינו עובר עליו בלאו על שהייתו כפי' ר"ת דפירש דכל דבר שנתערב בו חמץ או נוקשא אינו עובר עליו אם ישהנו. מ"מ אסו' להשהותו דלמא אתי למיכל מיני' והרי יש לאו על אכילתו. וזה מיתוקם לפי מה שמפרש מתניתין דבודקי' את החמץ. משום דלא בדילי אינשי מיניה עכ"ל. ג) מיהו צריך לעשו' מחיצה דילמא אתי למיכל מיניה בחול המועד או קודם יום טוב. ובי"ט יכסנו כן כתב הר"פש. וצריך עיון בסמ"ג. ד) פי' סחורה. ה) אסור בהנאה ואין צ"ל באכילה ומותר דלקמן באכיל' קאמר ואין צריך לומר בהנאה.
<h2>דף לא:</h2>
שלא יראה חמץ בפסח דכתיב (שמות י"ג) לא יראה לך חמץ שבעת ימים. פי' שלו. אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או של גוי או שבטלו אינו עובר. ופר"ת דדוקא בעיניה אבל ע"י תערובות אינו עוברא) בלאו. דדוקא לענין אכילה אתרבאי תערובות ולא לענין בל יראה. וה"ה לחמץ נוקשהב). ואם עבר והשהה את חמצו עד אחר הפסח אסור אפי' בהנאה. אבל ע"י תערובות אם עבר עליו הפסח מותר בהנא' לכ"ע, ואף על גב דהשהה אותו באיסור כדפי' בהלכות גדולות. ואם קבל חמץ מן הגוים בפקדון וקבל אחריות עובר עליו, לא קבל עליו אחריות מותר להשהותוג). ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו הרהינו אצלו עובר. ואם אמר לו קני מעכשיו אינו עובר. וישראל שהלוה את נכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר עליו. משום ר' מאיר אמרו עובר. וישראל שהפקי' ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ד' שעות, מכאן ואילך מוכרו לגוים. וכל חמץ שעבר עליו הפסח אסו' בהנאה ושלא עבר מות' בהנא'. וחנות של ישראל ומלאי של ישראלד) ופועלי' גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם אסורה). חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר. [סמ"ק סימן ל"ד]. א) ש"ע סי' תמ"ב פסק דעוב'. ב) ויש שרוצים לומר לפי פר"ת שמותר לשהותו לכתחילה מיהו בתוס' משמע דאסור שאינם תופסי' שיטה זו עיקר. מההיא דשאור ישרף. וגם בירושלמי קאמר חד בר נש אפקיד גרב' דכותח' בהדי רב חייא בר אשי אתי לקמי' דרב א"ל מוכרן על פי ב"ד בשע' ביעו' אלמ' בין חמץ נוקשא בין חמץ ע"י תערובת אסו' לשהותו ואפילו אינו עובר עליו בלאו על שהייתו כפי' ר"ת דפירש דכל דבר שנתערב בו חמץ או נוקשא אינו עובר עליו אם ישהנו. מ"מ אסו' להשהותו דלמא אתי למיכל מיני' והרי יש לאו על אכילתו. וזה מיתוקם לפי מה שמפרש מתניתין דבודקי' את החמץ. משום דלא בדילי אינשי מיניה עכ"ל. ג) מיהו צריך לעשו' מחיצה דילמא אתי למיכל מיניה בחול המועד או קודם יום טוב. ובי"ט יכסנו כן כתב הר"פש. וצריך עיון בסמ"ג. ד) פי' סחורה. ה) אסור בהנאה ואין צ"ל באכילה ומותר דלקמן באכיל' קאמר ואין צריך לומר בהנאה.
<h2>דף מב.</h2>
שלא יראה חמץ בפסח דכתיב (שמות י"ג) לא יראה לך חמץ שבעת ימים. פי' שלו. אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או של גוי או שבטלו אינו עובר. ופר"ת דדוקא בעיניה אבל ע"י תערובות אינו עוברא) בלאו. דדוקא לענין אכילה אתרבאי תערובות ולא לענין בל יראה. וה"ה לחמץ נוקשהב). ואם עבר והשהה את חמצו עד אחר הפסח אסור אפי' בהנאה. אבל ע"י תערובות אם עבר עליו הפסח מותר בהנא' לכ"ע, ואף על גב דהשהה אותו באיסור כדפי' בהלכות גדולות. ואם קבל חמץ מן הגוים בפקדון וקבל אחריות עובר עליו, לא קבל עליו אחריות מותר להשהותוג). ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו הרהינו אצלו עובר. ואם אמר לו קני מעכשיו אינו עובר. וישראל שהלוה את נכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר עליו. משום ר' מאיר אמרו עובר. וישראל שהפקי' ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ד' שעות, מכאן ואילך מוכרו לגוים. וכל חמץ שעבר עליו הפסח אסו' בהנאה ושלא עבר מות' בהנא'. וחנות של ישראל ומלאי של ישראלד) ופועלי' גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם אסורה). חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר. [סמ"ק סימן ל"ד]. א) ש"ע סי' תמ"ב פסק דעוב'. ב) ויש שרוצים לומר לפי פר"ת שמותר לשהותו לכתחילה מיהו בתוס' משמע דאסור שאינם תופסי' שיטה זו עיקר. מההיא דשאור ישרף. וגם בירושלמי קאמר חד בר נש אפקיד גרב' דכותח' בהדי רב חייא בר אשי אתי לקמי' דרב א"ל מוכרן על פי ב"ד בשע' ביעו' אלמ' בין חמץ נוקשא בין חמץ ע"י תערובת אסו' לשהותו ואפילו אינו עובר עליו בלאו על שהייתו כפי' ר"ת דפירש דכל דבר שנתערב בו חמץ או נוקשא אינו עובר עליו אם ישהנו. מ"מ אסו' להשהותו דלמא אתי למיכל מיני' והרי יש לאו על אכילתו. וזה מיתוקם לפי מה שמפרש מתניתין דבודקי' את החמץ. משום דלא בדילי אינשי מיניה עכ"ל. ג) מיהו צריך לעשו' מחיצה דילמא אתי למיכל מיניה בחול המועד או קודם יום טוב. ובי"ט יכסנו כן כתב הר"פש. וצריך עיון בסמ"ג. ד) פי' סחורה. ה) אסור בהנאה ואין צ"ל באכילה ומותר דלקמן באכיל' קאמר ואין צריך לומר בהנאה.
